הסיבה הישירה להנפת הדגל האמריקאי היא ההשפעה המשולבת של זרימת האוויר ואינרציה של הבד.
כשהרוח נושבת, מולקולות האוויר מתנגשות בדגל, מפעילות לחץ וגורמות לו לעיוות. הבד הדק עצמו אינו יכול להישאר דומם לחלוטין; מהירות שינויי הרוח והגמישות של הבד תורמים שניהם לתנועה כמו-הגל של הדגל. תופעה זו דומה לאדוות הנראות בעת ניעור סדין; שניהם בעצם תהליכים של העברת אנרגיה על פני משטח גמיש.
① מנקודת מבט של פיזיקה: למוטות הדגל יש בדרך כלל מנגנון סיבוב בחלק העליון כדי למנוע מהדגל להסתבך. כאשר זרימת האוויר עוברת סביב מוט הדגל, ההבדל במהירות זרימת האוויר משני הצדדים יוצר אזור בלחץ נמוך-. הפרש הלחץ הזה מושך ללא הרף את הבד, ויוצר אפקט דמוי-גל הדומה להרמה של כנף מטוס. אולי תגלו שהדגל נופל בבוקר הרגוע, אבל הוא יתפרק שוב כשיש הפרעות אוויר (כגון זרימת אוויר מהולכי רגל או כלי רכב).
② השפעת מאפייני החומר: בדגלי ארה"ב משתמשים לעתים קרובות בתערובת של בד פוליאסטר וניילון. עובי חומר זה נע בין 0.1 מ"מ ל-0.2 מ"מ, המשלב העברת אור וגמישות. נתוני הבדיקה מראים שמהירות רוח של 5 קמ"ש מספיקה כדי לגרום לנפנוף גלוי. לשם השוואה, דגל צמר כבד יותר יתנדנד ביותר מ-40% פחות תחת אותו כוח רוח.
תופעות דומות למעשה נפוצות למדי בחיי היומיום. למשל, קישוטים התלויים על חלונות הרכב מתנדנדים בזמן שהרכב נע, או חולצות שמתייבשות על מרפסת מתנופפות ברוח; כל אלה נובעים מאותם כוחות אווירודינמיים. גם בתנאים ללא רוח, כאשר מגביה דגל פורש בכוח דגל, גמישות הבד תשמור זמנית על מצבו המתוח, ותיצור אפקט "אוטומטי ללא רוח" רגעי.
